<h1>כל בו הלכ' נדרים ושבועות סימן פ"ח</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ומי שנדר ונשבע ונחם יבא לפני חכם או לפני שלשה הדיוטות במקום שאין חכם ומתירין לו.
סדר התרת נדרים ושבועות מלשון הר"מ כיצד מתירין יבא הנשבע לחכם המובהק בהם או לשלשה הדיוטו' אם אין שם מומחה ואומ' לפניהם אני נשבעתי על כך ונחמתי ואלו הייתי יודע שאני מצטער בדבר זה עד כה או שארע לי כך וכך לא הייתי נשב' ואלו היה דעתי בשעת השבועה כמו עתה לא הייתי נשבע. והחכם או הגדול מהשלשה אומר לו כבר נחמת והוא אומר הן וחוזר ואומר שרוי לך או מותר לך או מחול לך וכיוצא בזה. אבל אם אמר מופר לך או נעקרה שבועתך וכן כל כיוצא בזה לא אמר כלום שאין מפר אלא הבעל או האב אבל החכם לא אומר רק לשון התרה ומחילה. הקרובים כשירים להתיר נדרים ושבועות ומתירין בלילה ומעומד שאין ההתר הזה דין. לפיכך נשאלין לנדרים ולשבועות בשבת אם היו צורך שבת כגון שהתירו לו שבועתו כדי שיאכל וישתה היום ואפילו היה לו פנאי להתיר נדרו או שבועתו מע"ש הרי זה מתי' בשבת הואיל והו' לצורך השבת. מי שנשבע על דבר ונשבע שלא יתיר שבועה זו ונחם הרי זה נשאל על השבועה האחרונה תחלה שנשבע שלא יתיר ואחר כך ישאל על הראשונה עכ"ל.
<h2>דף מו.</h2>
עוד כתב רב האיי פסק מי שנשבע בנטילת חפץ אפילו בתפילין [צריך] לקיים שבועתו ואין יכולין להתיר לו אפילו לדבר מצוה. והגיה עליו הר"ף מיהו התוספות פסקו כל דבר מצוה מתירין אפילו על דעת רבים ובלא דבר מצוה מתירין רק שלא יהא על דעת רבים.
והר"ף ז"ל כתב וכן על דעת רבים סתמא יש לו התרה ואם היה בפני רבים שהם שלשה אפילו לא אמר כי אם על דעת רבים סתמא אין לו התרה דמסתמא על דעת רבים אותן שהוא בפניהם קאמר. וכן היה מעשה בר"ת באדם אחד שנדר בבית הכנסת ואמר על דעת רבים ולא רצה שיתירו לו מטעמא דפרשי'. כך נמצא כתו' מכתב ידו של רבי יעקב מקינון ע"כ.
והנודר על דעת רבים אם אמר פלוני ופלוני אין לו התרה רק לדבר מצוה בלא רשותם ועל דעת יחיד יש לו התרה ואפילו בלא רשותו של יחיד.
